פסק-דין בתיק ת"א 2250-06

1.         פתח דבר

 מונחת בפני תביעת שיבוב על סך 97,027 ש"ח, אשר הגישה התובעת נגד הנתבעת, חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ונגד נתבעים נוספים. התובעת דרשה חיוב הנתבעים בתשלומי שיבוב כנגד פיצויים ששילמה למבוטחת שלה, דוד שחר ובניו
(1995) בע"מ (להלן - המבוטחת) עקב גניבת משאבות הידראוליות ממחפר זחלי (להלן - המחפר) . התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעים האחרים נמחקה בהסכמה ביום 26.3.08, ונותר הצורך להכריע בסכסוך,ככל שהוא נוגע לנתבעת בלבד.

2.         רקע עובדתי

 אין מחלוקת  בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:

·        התובעת ביטחה את המבוטחת בפוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי לתקופה שמיום 1.1.03 ועד ליום 3.12.03 (להלן - הפוליסה). הפוליסה צורפה כנספח א לתצהיר עדותה הראשית של זהבה אנגל ,עובדת מחלקת התביעות של התובעת (להלן - גב' אנגל). בין השאר, כיסתה הפוליסה נזקי גניבה ופריצה  העלולים להיגרם לציוד ובכלל זה למחפר זחלי ,מספר רישוי 330233, כאמור בפירוט הרכוש המבוטח בפוליסה.   

·        ביום 1.2.03, התקשרה המבוטחת עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי שמירה ואבטחה (להלן - הסכם השמירה). בהסכם השמירה התחייבה הנתבעת לספק למבוטחת שירותי שמירה באתר עבודה בדרום הארץ (להלן - אתר העבודה). ההסכם צורף כנספח ג לתצהיר עדותו הראשית של מנהל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, אריאל גפן (להלן - מר גפן).

·        ביום 1.6.03, בסביבות השעה 17:00, עזבו מנהל העבודה ומפעיל הציוד של המבוטחת את אתר העבודה. למחרת, ביום 2.6.03, לכשהגיעו השניים למקום הם גילו, כי שתי משאבות הידראוליות, השייכות למחפר, חסרות.  עוד באותו יום, הגיש מנהל העבודה של המבוטחת  תלונה למשטרה בגין הארוע. העתק התלונה צורף כנספח ג לכתב התביעה המתוקן.

·        ביום 7.8.03 שילמה התובעת למבוטחת פיצויים בגין נזקי גניבת המשאבות בסך 91,441 ש"ח. העתק הוראת תשלום כאמור, צורפה כנספח ב1  לתצהיר עדותה הראשית של גב' אנגל. תשלום זה הוא העומד בבסיס התביעה שבפני.

3.         עיקר טענות התובעת

 התובעת טוענת, כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לה בהיותה שומרת בשכר על פי חוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק השומרים). לטענתה, בזמן ביצוע הגניבה לא היה שומר מטעם הנתבעת באתר, והנתבעת לא קיימה כל פיקוח על השמירה כמתחייב ממנה בהסכם השמירה.

לחילופין, התובעת טוענת, כי ארוע הגניבה התרחש בשל רשלנותה של הנתבעת. בענין זה מייחסת התובעת לנתבעת, בין השאר, העסקת עובדים בלתי מיומנים לביצוע עבודת השמירה, מבלי לברר את עברם, השארת האתר והמחפר ללא השגחה, העלמת עין מהמתרחש באתר והרעשים שהיו בו, ומסירת חיוביה על פי הסכם השמירה לאחרים - ללא התחשבות בכישוריהם וזהותם.

לענין נטל ההוכחה, התובעת טוענת, כי הואיל ובזמן הארוע המחפר היה בשליטת הנתבעת, ואין באפשרות התובעת לדעת את נסיבות הגניבה, נטל הוכחת העדרה של רשלנות מוטל על כתפי הנתבעת וזאת מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - פקודת הנזיקין).

לתביעתה צירפה התובעת את חוות דעתו של השמאי אמנון חסון (להלן - שמאי התובעת), אשר העריך את נזקי הגניבה בסך של 117,000 ש"ח. חוות הדעת צורפה כנספח  ה לכתב התביעה המתוקן.  

4.         עיקר טענות הנתבעת

מנגד, הנתבעת מכחישה כי המדובר בארוע גניבה. לטענתה, הגשת התלונה למשטרה אינה הופכת את הארוע לגניבה בהעדר ממצאי חקירה הקובעים, כי זו אכן התרחשה.

הנתבעת טוענת, שהתובעת בחרה לשלם למבוטחת פיצוי כספי לפנים משורת הדין, משיקוליה שלה, מבלי שהיתה מחוייבת לעשות כן בהתאם להוראות הפוליסה ואף בניגוד להמלצת שמאי התובעת בחוות דעתו, שלא לשפות את המבוטחת.

עוד טוענת הנתבעת, כי התשלום על ידי התובעת בוצע על ידה ב"התנדבות" גם מהסיבה שהמבוטחת הפרה את הפוליסה. זאת משום, שבעוד שהדרישה בפוליסה הינה, כי השמירה תבוצע על ידי שומרים שגילם אינו עולה על 55 שנה, בפועל השומר שנכח באתר העבודה היה בן 64.

לעצם גובה הפיצוי, הנתבעת טוענת, כי סכום הפיצוי  ששולם למבוטחת הינו מוגזם ומופרז, בין השאר,  נוכח העובדה שעד למועד הגניבה, המחפר כבר היה  בשימוש במשך 6 שנים, עובדה המעידה, לטענת הנתבעת, על בלאי רב.